מרגע יציאתנו לאויר העולם אנו נכנסים לסביבה מסוימת וצריכים לחיות בתוכה – משפחה, גן, בית הספר, תיכון, צבא, לימודים, עבודה וזוגיות. במהלך החיים נוצרות לנו מערכות יחסים מגוונות, יחודיות ושונות, קצרות או ארוכות עם סביבתנו החיצונית שמשתנה לאורך כל חיינו כמו גם עם עצמנו. כדי לנהל מערכות יחסים איכותיות במשך כל זמן חיינו ישנם מספר דרכים ועקרונות שיוכלו לעזור לנו בכך, כמה כללי עזר חשובים:

להקשיב ולא רק לשמוע:

כל אחד חייב להקשיב לעצמו. אנו חייבים להקשיב לרצונות שלנו, לשאיפות שלנו. בהרבה ממערכות היחסים שלנו אנו נוטים לשכוח את עצמנו ושולחים את עצמנו למקום נידח בתוך סולם סדרי העדיפויות שלנו. לעיתים אנו נהיים כל כך לא קשובים לעצמנו עד שאנחנו שוכחים מעצמנו לחלוטין בים המטלות האינסופיות שיש לנו. כשאנו מפסיקים להקשיב לעצמנו אנו מוותרים על עצמנו ועל מה שחשוב לנו ובמשך הזמן אנו צוברים מרמור, כעס ותסכול שעלולים לגרום למשברים חמורים.

כשם שעלינו להקשיב לעצמנו, אנו חייבים להקשיב לסביבתנו. לא רק לדבר אלא פשוט לשבת, להקשיב ולראות איך הרצונות של סביבתנו משתלבים ביחד עם שלנו, בתוך המבנים החברתיים שלנו. לדוגמא, המשפחה שלנו, חשוב ביותר ליצור מערכת הקשבה מחודדת ועקבית, שכן הורים שאינם יוצרים הרגל של הקשבה כשהילדים שלהם קטנים, עלולים לפספס בעיות גדולות ולא לשמוע אותן גם כשהילדים יגדלו. בכל משפחה או מסגרת חברתית ניתן למצוא בתוך תהליך של התפתחות לפחות שלושה דברים שבעקבות שיחה פשוטה והמון המון אימון בהקשבה יצופו על פני השטח וילמדו את השותפים באותה מערכת יחסים הרבה דברים שלא ידעו אחד על השני.

להיות המילה שלך:

בסיס חשוב שהעמקנו בו כבר לא פעם הוא החשיבות של עמידה בהסכם, במילה. קיום ההסכמים הוא קודם כל עם עצמנו, כי אם אנחנו לא יכולים לסמוך על עצמנו שנקיים את שהבטחנו איך אנחנו רוצים שאחרים יסמכו עלינו? אם לקחתם על עצמכם החלטה כלשהי, בכלל לא משנה מה, להפסיק לעשן, לעבוד פחות שעות, ללכת למכון כושר, תקיימו!!!

אל תפרו את המילה שלכם, בכל פעם שאתם עושים זאת האדם היחיד שנפגע מכך לטווח הארוך הוא אתם עצמכם.

כמו כן, הפרות חוזרות של הבטחות ואי עמידה בהסכמים הן גורם מספר אחד למשברים, אי אמון, פירוק וסיכסוך במערכות יחסים. והבעיה הגדולה ביותר היא שזה לא קשור בגודלה של ההבטחה, בעומקה של המילה או בחשיבותו של ההסכם, זה קיים בכל אחד מסוגי ההסכמים וגם הקטנטן ביותר. הסתכלו על ילדכם, מה קורה כשאתם לא מקיימים דבר שהבטחתם להם? מהי תגובתם? מהו המחיר הנובע מכך אחר כך במערכת היחסים? כמה כואבת הפגיעה.

הוקרה וזכות:

פעמים רבות אנו לא זוכרים את חשיבותן של שתי נקודות מוצא עיקריות וחשובות אלו. הוקרה וזכות. ככל שאני מוקיר את עצמי כך עולה באופן ישיר ההערכה והאהבה העצמית שלי ובכך גם יותר קל לי ליצור מערכות יחסים שמתבססות על הוקרה ותחושת זכות ולא על ביקורת וציניות בלתי פוסקת. הוקרה וזכות הן שתי נקודות מעוררות במערכות יחסים ויש לשים אליהן לב כל הזמן ולא להרפות. במערכות יחסים בינאישיות ככל שתעלו את כמות ההוקרות כך תיצרו תחושת זכות גבוהה יותר גם אצלכם וגם אצל האדם איתו אתם מנהלים את מערכת היחסים. בעניין הזה כמה שיותר – יותר טוב. להוקיר, לאהוב, להעריך.

לדעת לסלוח

סליחה היא פרמטר חשוב בחיים בכלל ובטח בתוך מערכת יחסים. כשאדם יודע לסלוח לעצמו על טעויות שעשה, גם הקשות ביותר, הוא מונע מעצמו כניסה לתוך איזור ההאשמה העצמית, ההלכאה והשנאה העצמית. ואין מרחב יותר קשה ומונע צמיחה ממרחב זה. מתוך כך כשאני סולח לעצמי קל לי יותר לשאת את הטעויות של אחרים. כשאני יוצר עצמי כאדם סלחן שלא עושה עניין מכל טעות כיף ונוח לאנשים אחרים להיות לידי, להתפתחת, ללמוד ולגדול.

כיצד תתאמנו על התנהלות איכותית?

1. זהו דילמה התנהלותית שלכם באחד מהפרמטרים.
2. בקשו משוב מאדם הקרוב אליכם על כל אחד מהפרמטרים.
3. התחייבו לשינוי והסבירו לעצמכם ולאחר באיזה פרמטר אתם הולכים לעשות שינוי. צאו

אחד המשפטים המוכרים לכולנו בתוך מערכות יחסינו האישיות הוא המשפט "אבל ככה אני מרגיש ועם זה את/ה לא יכול להתווכח".

נעים מאד להכיר, ברגע זה פגשתם את אחד המשפטים המניפולטיביים ביותר המסייעים בידינו להישאר צודקים בכל מחיר, גם במחיר שלמות מערכת היחסים שלנו. וכל זאת מדוע? פשוט. כאשר אתם ואני אומרים את המשפט "ככה אני מרגיש וזה לא וכיח", אנחנו ללא כל ספק צודקים. ככה אנחנו מרגישים, זה באמת לא וכיח. ואז, לא יועילו כל ההסברים של האחר וגם אם יישבע בהן צדקו, אלף פעמים, זה לא ישנה את העובדה הלא וכיחה שככה אנחנו מרגישים.

אז מה הבעיה? בואו נפתח יחד. נעשה זאת דרך דוגמא. אומר אדם לזוגתו – "אני מרגיש שאיני יכול לבטוח בך". יכולה אז בת הזוג להשקיע שעות של הסברים, עשרות הוכחות לוגיות ועדיין, אם יבחר בן הזוג, עדיין הוא יכול להגיד בסוף – "כן, אבל ככה אני מרגיש, מה לעשות…". מאותו רגע, נגמרו הויכוחים. ברגע שהרגש הופיע, אין למחשבה הלוגית כל דרך או פיתרון. ואז קיבלנו את הדרך המושלמת להישאר צודקים בכל תנאי.

הבעיה היא שלא באמת מדובר על מה שאנחנו מרגישים, אלא בסך הכל על מה שאנחנו חושבים. בואו נחזור לדוגמא ונבין יחד. כשאומר בן האדם " אני מרגיש שאני לא יכול לבטוח בך", באיזה חלק של הגוף הוא מבצע את הניתוח שמביא אותו למסקנה הזו? כמובן שבעזרת המוח והראש. הרי אנחנו לא מנתחים  ויוצאים מסקנות באמצעות ליבנו, אלא באמצעות מוחינו ואז, מדובר בסך הכל על מחשבה. אבל אם אדם יגיד : "אני חושב שאני לא יכול לבטוח בך", הרי שמדובר על דיון פתוח משום שמחשבה היא רק דיעה ואז יכולה בת זוגו, בעולם של דיעות, להראות לו באותות ובמופתים ובדוגמאות שונות שהדיעה אינה נסמכת על רגליים יציבות, אלא נובעת אולי מאי הבנה או מניסיון עבר קשה וכדומה.

לכן, החשוב ללמוד מכך הוא שמה שאנחנו חושבים הוא רק דעתינו. יתכן שהדיעה נסמכת על מראה מקום רלוונטי ועדיין, היא רק דיעה. ניתן להתדיין עליה ואז גם יש סיכוי שלמרות הכל, לא נהיה צודקים והרי המטרה היא לא להיות צודק אלא ליצור מערכות יחסים איכותיות. שווה לבדוק טוב טוב האם זה מה שאני מרגיש או בעצם, מה שאני חושב.

ואיך עושים את זה?

1. בכל פעם שאנו נמצאים בויכוח, ננסה להחליף את המונח "אני מרגיש" במונח "אני חושב". עצם החלפת המונח יוצרת עבורינו מרחב חדש לבדיקה ואפשרות לצמיחה במקום קיבעון.
2. בחנו באילו מקרים אתם נוטים להשתמש במונח הצדקני ונסו לזהות מה שם שגורם לכם לחוות חוסר ביטחון בעצמכם. שתפו את בן או בת הזוג או חבר קרוב כחלק ממציאת פיתרון.